פסק-דין בתיק ע"ר 49232-12-10

1.         הערעור שבפני הוא על החלטתו של כב' הרשם א' פוני מיום 7/12/10 לפיה בוטל צו עיקול זמני שניתן כנגד המשיבה, על כספים וזכויות שלה אצל המחזיקים.

טיעוני הצדדים:

2.         המערערת טוענת כי שגה כב' הרשם בהתעלמו משאלת סיכויי התביעה, כמתחייב לצורך הכרעה בבקשה למתן סעד זמני של עיקול.

            לטענתה, סיכוייה לזכות בתביעה טובים שכן, המשיבה עשתה שימוש במושכר שבבעלותה ושני השקים נשוא התובענה שנמסרו לה לתשלום שכר דירה חוללו ולא נפרעו, בין אם על ידה ובין אם ע"י צדדים שלישיים.   

3.         בנסיבות אלו טענה המערערת, הפרה המשיבה את הסכם השכירות באי תשלום דמי שכירות עבור המחצית הראשונה של שנת 2003 ובהיעדר ראייה על בצוע התשלום באמצעי אחר שלא באמצעות מסירת 2 השקים נשוא התביעה, שנפתחה בסדר דין מקוצר. 

4.         עוד טוענת המערערת, כנגד קביעותיו של כב' הרשם בדבר היעדר הכבדה אם יבוטלו צווי העיקול הזמניים. לטענתה, הוכח כי המשיבה מצויה בגרעון כספי קשה ואין לה כלל נכסים, מהם תוכל המערערת לממש את זכייתה על פי הפסק, אם תזכה בתובענה. הכנסותיה של המשיבה הן מתקצוב משרד החינוך ונציגה מר ליצמן הודה בעדותו כי קיים גרעון אשר לדבריו נוצר עקב פרויקט בנייה שבוצע על ידה. לאור יתרת חובה של המשיבה אצל המחזיק 1 והיעדר משאבים למשיבה למעט התקצוב ממשרד החינוך, טעה כב' הרשם בקביעותיו ויש להחזיר את צווי העיקול על כנם, למניעת הכבדה וחשש מהברחת נכסים ע"י המשיבה. 

5.         המערערת טענה כי שגה כב' הרשם בהחלת מבחן השיהוי בנוגע למועד הגשת התובענה בשעה שהמבחן יכול שיהיה רק לעניין מועד הגשת הבקשה ממועד הגשת התובענה. משהוגשה הבקשה בד בבד עם הגשת התובענה, אין למנוע ממנה את הסעד הזמני מחמת שיהוי.  

6.         המשיבה בקשה לדחות את הערעור. לטענתה, יש ללמוד מההחלטה כי נבחנו סיכויי התביעה בקביעותיו של כב' הרשם בנוגע להצגת צילום של שיק אחד בלבד במסגרת התובענה ומבלי שהוצג השיק השני או עותק ממנו. כך גם, בקביעותיו של כב' הרשם בדבר שיהוי ניכר וחוסר תום לב מצד המערערת בהגשת התובענה בסמוך ביותר לתום תקופת ההתיישנות, יש כדי לבסס את ההחלטה, שניתנה כדין בנסיבות אלו. לדברי המשיבה, מצבה הכספי טוב ולא היתה חריגה ממסגרת האשראי שנקבעה לה ע"י המחזיק מס' 1 . לפיכך לא הוכח כי קיים חשש להכבדה אם יבוטל העיקול. כמו כן ניטען כי צדק כב' הרשם בקביעותיו כי לא ניתן להטיל עיקול על זכויותיה אצל המחזיק 2 בהתאם לנימוקיו בגוף ההחלטה. 

7.         המשיבה טענה כי המערערת, הפרה את חוזה השכירות ביניהן במעורבותה שהביאה לסיכול החוזה בין השאר מחמת התנהגות השכנים ופיקוח של העירייה . לפיכך, המערערת אינה זכאית לדמי השכירות שכן, היא נאלצה לעזוב את המושכר לפני תום שנת 2003. כמו כן, אין בידי המערערת להציג את 2 השקים הואיל והוסבו והועברו לצדדים אחרים ולפיכך, אין לחייב אותה בתשלום כלשהו בגינם. בנסיבות אלו טוענת המשיבה כי אין עילת תביעה כנגדה. כך גם, אין להעניק את הסעד הזמני כבקשת המערערת, מחמת שיהוי במשך קרוב לשבע שנים בהגשת התובענה והבקשה המעיד גם על חוסר תום לבה כפי שנקבע ע"י כב' הרשם. 

דיון ומסקנות :

8.         לא מצאתי בהחלטתו של כב' הרשם בחינה של סיכויי התביעה למרות היות רכיב זה, אחד מהשיקולים הרלוונטיים לבקשה. בכך, טעה כב' הרשם. איני מקבלת את טענת המשיבה לפיה יש ללמוד מההחלטה כי נעשתה בחינה בנידון בהתייחס לאי הצגת השקים כמובא לעיל, שכן לא די בקביעה בדבר אי הצגת השיק ללא קביעה לכאורית על משקלה לבחינת סיכויי התביעה בהיעדר התייחסות בהכרעה, לגוף המחלוקת בדבר עילת התביעה וסיכוייה לכאורה. מנגד, הרחיב כב' הרשם בהחלטתו המנומקת  בנוגע למחדליה של המערערת בניהול התביעה וליתר דיוק, באי נקיטת הליכים במשך קרוב לשבע שנים, מהמועד בו נולדה עילת התביעה ועד למועד הגשת התביעה. 

9.         לא נסתרה טענת המערערת כי השקים נפרעו על ידה או ע"י צד ג' כלשהו וכי לא היה כיסוי בבנק במועד הצגתם לפירעון. המשיבה, טענה כנגד הפרה של חוזה השכירות מצד  המערערת אך בשלב זה מעיון בפרוטוקול הדיון בבקשה, לא הוכח סיכול לכאורה של החוזה מצד המערערת או קשר סיבתי לכאורי בין התנהגותה ובין פעולותיהם של השכנים לרבות אחריותה לאכיפת החוק ע"י העירייה כנגד ניהול המוסד במבנה. 

10.        לפיכך, אין לקבוע בשלב מוקדם זה כי סיכויי המערערת לזכות בתביעתה קלושים כטענת המשיבה ואין בקושי שלה להצגת השיק או השקים המקוריים, כדי למנוע ממנה את מתן הסעד הזמני. 

11.        יחד עם זאת, יש לבחון את קביעותיו האחרות של כב' הרשם, אם יש בהן כדי למנוע מהמערערת את הסעד הזמני.

             לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ניתן לזכות הקניין מעמד חוקי וצווי עיקול ניתנים במשורה ולא כבדרך של שיגרה. על המערערת להוכיח כי אכן קיימת הכבדה אם לא יינתן הסעד, גם כאשר איכות הראיות בנוגע לעילת התביעה טובה לשיטתה. יש לאזן בין צרכי המערערת להבטיח את האפשרות למימוש הפסק אם תתקבל התובענה ובין זכותה של המשיבה בקניינה וההכבדה שתיגרם לה, אם יוטל העיקול. על המערערת להוכיח כי היה ניסיון מצד המשיבה להבריח נכסים מחמת התובענה. כפי שנאמר ע"י פרופ' ד' שוורץ במאמרו "סעדים זמניים - קווים מנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי" , מחקרי משפט י"ג (תשנ"ז) עמ' 441, 450:

            "מכאן כי אמת המידה החוקתית שתידרש לשם איזון סעד פולשני זה עשויה להיות רמת חשש בדרגה הגבוהה ביותר זו של ודאות קרובה שהנתבע עומד להבריח את נכסיו מתוך כוונה לסכל או להשהות הליכי בצוע של פסק הדין".

             בבש"א 18280/02 כלל החזקות חב' לבטוח ואח' נ' רינות אברהם, תק- מח 2203, עמ' 32 נקבע: "שיקולי העיקול אינן בדיקת יכולתו הכספית של המשיב. שיקולי העיקול הם מניעת הברחת נכסים והסתרתם כדי למנוע מצב שבו המבקשת לא תוכל להיפרע כפי שיכולה הייתה להיפרע לולא מעשה ההברחה. לאור חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המחוקק יוצא מנקודת הנחה כי כל אדם הוא אדם ישר אשר אינו נוהג להבריח את נכסיו".

12 .       המערערת, לא הוכיחה כי המשיבה הבריחה את נכסיה או כי קיים חשש להברחתם עקב ההליך. לא הוכח כי במרוצת השנים, מהמועד בו נולדה עילת התביעה ועד להגשת התביעה, היו בידי המשיבה נכסים או כספים שהוצאו מחשבונה לצורך הברחתם. לא נסתרה גם טענת המשיבה כי הוצאותיה בגין בנייה של נכס הם שגרמו לגירעון בתקציבה החל משנת 2003 לערך.

             יתירה מכך, למרות מצבה הכספי לא הוכח כי היא חורגת ממסגרת האשראי או כי הוגבל חשבונה של המשיבה ו/או כי יש לה נושים רבים אחרים.